עמרי חולון דמעה

: קורט וונגוט 13 אורות 123 הדמות, עד שתגיע הביתה, או לפחות עד שתצא מהבניין . אף כי אינם עסוקים בה יבחינו גם בטיפת בושה בודדה . אם זו תיזל ממנה ותתנפץ על הרצפה יזנקו עליה כטורפים חסרי מטרה . ואלו הגרועים ביותר, הרי ישחקו בה עד אשר תבקש בעצמה אחד כבר לא יזהה אותה . את מותה . היא חייבת להתאפק, עוד קצת, ברחוב אף מבקשת להימנע מאין המוצא שבמעלית פתחה את דלת החירום ומיהרה מטה במדרגות הרחבות . ״עוד עשרים מדרגות״ עודדו אותה המדבקות הבהירות שהוצמדו לקיר, והיא קפצה כמעט מעליהן, ידה רק מרחפת מעל המעקה החלוד . בשה . איך דעך הביטחון,נשימתה הפכה נמהרת עת חשה כיצד נמסה הדמות של איך חלפה ההבטחה . הם הביאו אותה כדי להסביר את ההיפך, בשביל לומר את שאמרה, אבל מתוך כנות כלשהי . מתוך אמונה אולי שהשומעים בעצתה יִינצלו ממה שמצפה להם . אפשר להבין . תוארה המלא, "ד"ר גוטפריד יעל, מומחית להתמודדות עם משברים", העיד . אך לא כך היה . אוליכי יש לכל הפחות כמה דברים בהם היא גרועה מאשר בנ"ל דעך עםןכשהייתה צעירה עוד, הפגינה כישרון טבעי בתחום . אולי, אך הכישרו השנים, כמעט נעלם, ומה בכל זאת נותר ? רמאות מתוחכמת, הצגה כתובה ...  אל הספר