דנה חפץ מלחמה. שלום.

א ו ר ו ת ׀ 1 1 : ג 'ו ר ג ' א ו ר ו ול 4 5 ( ב ) קיפאון ברדיו אמרו סערה מתקרבת . הזהירו מנפילות עצים וקווי מתח . דיברו על אגירת מלאי חירום . הוציאו הנחיות לגבי זקנים, נשים הרות, תינוקות ולבקנים . אבל כאן האוויר עומד, נוקשה ועיקש ; לו הייתה ציפור נקלעת הנה, לא היו כנפיה מצליחות להניע אותו ; כמו אבן היה הגוף הקטן מוטח אל האספלט . רק המחשבות, צי דבורים זועם, מסתחררות ומחרישות אוזניים : לא לא לא לא לא . ורק הבהוב קטן, נחלש והולך, נאחז בעיקשות לא מובנת : עדיין לא . ( יש מדרגות שאי אפשר עוד לעלות בהן . אולי מאז ומעולם אי אפשר היה . ויש מקום שלעולם לא יהיה שלך . ויש סירוב ששוב ושוב תוטח אליו . ויש אינאונים שתמיד יקרא לך באופן שלא תוכל לסרב . וישנו הכאב . ) ( ג ) משא ומתן בלילות המפויסים, כשהיה הגמד עוצם את עיניו, היו מראות רכים נוהרים אל מתחת לשמורותיו העצומות ורועים באחו חלומותיו התכול . אי שם שטפו נחלים צלולים . עצים גבוהים, גדושי פרי, הנידו ענפים ברוח חרישית, ותחתם חוללו נערות ארוכות שיער בשמלות בהירות וצחקו בצליל פעמונים מתוק . ומתקה עוד יותר הידיעה שלו היה הגמד עצמו מופיע על אחת הגבעות ...  אל הספר
אורות הכרך