נ סי ם ק ל ד ר ו ן 39 שמילר לא כותב על מלחמה, וגם לא, בכללו של דבר, על אומללות, זה קרוב יותר לגישה של מילר מאשר ידיעת-הכל שהיא באופנה היום . אני לא מתאפק ואקח כאן את ההבחנה של אורוול הצידה : "ימי צקלג" של יזהר מתאר כמה חיילים זוטרים שתקועים על גבעה מנותקת בצפון נגב בתוך קרב, בלי שיש להם מושג על התמונה הכוללת של מלחמת העצמאות, בלי שהקרב עצמו ברור להם, ובלי שיש להם בטחון בשום אמונות של אחרים ובשום אמיתות של עצמם, מלבד "ראשך הפרוע וכולך הלא רחוץ והלב המעומס דברים", כמו שכתב יזהר בדף האחרון של הספר . ---------------- דווקא כאשר יש הרבה צייתנות נקלית באוויר הפוליטי הישראלי, ישמור אותנו - השכל מרגשות האשם של הבלתי צייתנים . שם דבר מועיל לא יוצא מהכאה דווקא על החזה שסרב לציית . כדאי לשמור על מרחק מצדיקים ספרותיים, שיותר מאשר הם עסוקים בלתאר את הרוע הם עסוקים בלטהר את הצדיקות שלהם מכל רבב של אי צדיקות . או כמו שכתב אורוול : רומנים טובים לא נכתבים על ידי מחרחרי-אורתודוכסיה, וגם לא על ידי אנשים האכולים רגשות אשם בגלל האי-אורתודוכסיה שלהם . רומנים טובים נכתבים על ידי אנשים שאינם פוחדים . זה מחזיר...
אל הספר