א ו ר ו ת ׀ 0 1 : צ ' ר ל י צ' פלי ן 2 6 ברידג'ט נכנסה חזרה הביתה . הדלת נטרקה אחריה . היא הדליקה את האור בחדר השינה וניערה את צ'אק . "קום ! קום עכשיו ! " היא הסתכלה שוב כדי להיות בטוחה : השמיכה שהיתה ירוקה, הבגדים על הכסא שהיו אתמול אדומים וכחולים, התמונות שעל הקיר, השיער הג'ינג'י של צ'אק . הכל האפיר . צ'אק התיישב במיטה . "גם אתה רואה את זה ? " הוא הבין מיד, הושיט יד ומצא את הטלפון הנייד . המסך היה אפור . גם המסך הבא . אתרי חדשות . למה לא נטענות החדשות . לא כתוב כלום . מה השעה ? הם עוד לא התעוררו . אולי זה רק אנחנו ? ברידג'ט צלצלה לאחותה . אם תצלצל לאמהּ זה יכול להגמר בהתקף לב . "הערתי אותך ? מצטערת . זה חשוב . תפתחי עיניים ותגידי לי מה את רואה . את רואה את זה ? גם את רואה ? " צ'אק שלח הודעות לכל עבר . תשובות התחילו להגיע . כולם ראו את זה . ואולי לא כולם . ג'ייקוב, בן דוד רחוק בצד המערבי יותר של העולם חשב שזאת בדיחה . אצלו עדיין יום ראשון, מאוחר בערב, הוא קורא ספר שכריכתו סגולה ושותה מיץ תפוחים ירוק . המיץ מתרכיז, אולי לא אמיתי, אבל ירוק לגמרי . הוא מחזיק בידו את השלט של הטלוויזיה, ור...
אל הספר