בוריס וינגר איך כמעט הפכתי מפורסם

א ו ר ו ת ׀ 0 1 : צ ' ר ל י צ' פלי ן 6 1 הוא צריך לבחור אם לעשות קיצורי דרך או לא . ואני, עם כל אפשרויות שהיו לי, החלטתי לא לעשות קיצורי דרך וכרגע אני קצת לחוץ כי עברתי את גיל שלושים, לא חשוב לפני כמה שנים, וידוע שמי שלא מתפרסם עד גיל שלושים צריך להתאמץ יותר . ובוריס יודע ומנסה כל זמן לשנות מצב . גם כשאנחנו לא מצליחים להתפרסם, וזה קורה, לפחות עד עכשיו, תמיד, בוריס מצליח לחשוב על רעיונות שאין לי הרבה מה להגיד חוץ מוואוו, אני בפנים בענק, ויש לי כמה חברים שאני הולך לדבר איתם שיעזרו, ואולי הורים יתנו כסף אם צריך . לפעמים אני גם אומר, וואוו, בוריס, מאיפה אתה מוצא את רעיונות האלה . ואז בוריס מצנן התלהבות ומציע שלפני שמדברים עם אנשים והורים בוא נפגש ונדבר על רעיון . יש בית קפה בשכונה שלו, קצת רחוק בשבילי, אבל מה, לא מתאמצים במצב כזה ? "בוא, בוריס," אומר לי בוריס השני, "נשב עם קפה, ונדבר עוד על פרטים, יכול להיות שרעיון לא סגור לגמרי . " "אין סיכוי שלא סגור, בוריס," אני אומר, "ובכל זאת אני עוזב הכל ובא לבית קפה שלך . " וחשוב לזכור שאנחנו לא מדברים בכלל איך לחלק בינינו את עוגה ולהשאיר אותה שלמה ...  אל הספר