ר ו נ ה ב ר נ ס 35 זה מסתורין בפני עצמו, כיצד נתן בית הספר למורה שכזאת ללמד תלמידים . כיצד זה שההורים אינם מתנגדים, איך התאפשר לנו ללמוד עם נעמי את באך . כל מחזור תלמידים היה מתחיל תמיד במינואט בסול מז'ור, וכולם אצלנו הכירו גם אותו בעל פה, עד זרא כמעט, ועם הרבה ווריאציות שכל אחד היה כותב בבית . אחר כך היו עוברים לאַריה ברה מז'ור, ואחר כך היו מגיעות הקנטטות, עם ארבעה, חמישה קולות, כמו יער קטן ושחור וצפוף שהיה נגלה לנו מתוך הפסנתר ושאותו היינו צריכים לייצג על הדף . הכיתה הזאת של נעמי היא הדבר הכי קרוב שהרגשתי לייראה מפני מורה, ולְכבוד . במקרה של נעמי ברור היה לי שיש דברים שהיא יודעת ושאני לא אוכל לדעת, לפחות לא בזמן הקרוב, ולפחות לא בלי להישבע איזו שבועה מיוחדת תחילה . . . ההרגשה וההנחה הרווחת הייתה שהיא אישה בודדה מאוד . אינני יודעת אם זה נכון . בדידות, כפי שמדברים עליה בילדות, איננה משאירה טעם של מרירות . היה זה עוד אחד מסימניה של נעמי, שהיתה פנויה לחיים פרטיים לצד מלחינה הנערץ, פנויה כפי שלא היה אף אחד מהמבוגרים שהכרנו . פעם ראתה אותי מתגנבת מאחורי בית הספר לכיוון הים, שעמד לא רחוק וא...
אל הספר