א ו ר ו ת ׀ 8 : ח נ ו ך ל ו י ן 4 3 1 זה הגורל מחר, כששוב נצא לדרך, מאה קילומטרים בשטח האויב החמקמק עם תיק על גב, נזכור את כל מה שהיה . מחר, כשהתנים ישמיעו קול ניחר אל מול הירח השבור נישא תפילה, שלא סיפרו לנו סיפור שהוא בדיה . עם אור ראשון נגיע אל העיר עם בוץ בנעלינו, ותושבים מבוהלים יפלו כִּפְרי בשל, או שינוסו כל עוד יש להם לאן . זה הגורל . זה הגורל . זה הגורל . זה הגורל להיות מחר בעיר הארורה, עם כל אנשיה וטפה . בבוקר כבר יקומו הבריות למציאות אחרת . האדמה תבלע ברעש מעדר ובכי את מי שהיה חייב להיהרג . זה הגורל . זה הגורל . זה הגורל . זה הגורל להיות מחר בעיר הארורה עם כל אנשיה וטפה . בפינת הרחובות עצר חתול והסתכל בי, לא ברור לו אם ללכת חזרה . מאחד החלונות הציצה דמות לא מזוהה, ולא ברור אם היא חשוד או נערה . מחנות מכולת נבזזו הלחם והקמח . כל הכביש מלא חורים כאילו כאן זה הירח . חוץ מרעש פיצוצים אפשר לשמוע רק את קול הדם - בתוך ראשי וזה שברחוב . מדווחים לי שעשינו מהלך כמעט היסטורי : יִלמדו את קורותינו . יזמרו את המזמור . אם רק נשכיל להסתכל ימינה, שמאלה, מעלה, מטה – לא לחטוף כדור, תועה או מכוו...
אל הספר