דבר והוא חייב, פשוט חייב לדחוק אותו לתוך איבר כלשהו . המחשבה מרגשת אותו . כמו רעד שחייבים לשחרר בכתפיים, כמו אצבעות שחייבים לפכור – האדם חייב לדחוק . אבל העולם איטי יותר מרצונו של האדם . מהיכן יבואו כל כך הרבה דברים, איברים ודחיקות ? איך ידביקו את הקצב שבו עולה הרצון ? את האדם כל זה לא מעניין . הוא רוצה ריגוש, רעד ופכירה . הוא תופס מה שניתן לתפוס, ודוחק לכל מקום שאליו ניתן לדחוק . אם כך הדבר, על מה העלבון ? ובכל זאת – עלבון . בשלב הזה הייתי רחוק מאוד מהסמטה . לפתע הצטערתי שלא לקחתי איתי את הטמפון המעוך . רציתי מזכרת . על מפגש בגינה הציבורית ישבתי על ספסל בגינה הציבורית ואכלתי את ארוחת הצהריים שלי . מאחוריי המתינו בסבלנות ארבע או חמש יונים וסנאי אחד . שוטר גבוה בכובע - שוטרים מצחיק עצר לידי והצביע על הסנאי : "אתה לא מתכוון להאכיל אותו, נכון ? זה מטרד אמיתי . " הוא לא חיכה לתשובה והמשיך הלאה . היו לו שיניים סוסיות . מעין השיניים הבולטות שניתן להסיק מהן את הגיל ואת המצב הבריאותי . סנאי ויונים הם באמת מטרד . ואדם שיושב לבד על ספסל הוא מטרד גדול מהם . כך גם שתי הבחורות שישבו במרחק ממני, כל ...
אל הספר