א ו ר ו ת ׀ 8 : ח נ ו ך ל ו י ן 6 4 כארבעים שנה קודם לכן, בשנת 1933 , הציגו גיאורג קייזר ( טקסטים ) וקורט וייל ( לחנים ) "מחזה עם מוסיקה" בשם "אגם הכסף" ובו שיר על בחורה צעירה בשם פנימור . הטקסט נראה כהשתקפות של אותה חוויה שהציג לוין 1 : "אני הקרובה המסכנה ששייכת לכל האחרים . אחח . . . אילו רק היו מפסיקים לטפל בי . אך כך הם, הדוד והדודה . תמיד מחמיצים לי פנים . אלה חיים ? לא, זה די מסתכל . אך לך תדע מה הלאה, אז נתגלגל . איתי מזוודה עם חפצים, נסחבת לכל המקומות . אחח . . . אילו רק יכולתי להפטר ממנה . כי כבר כואבות הידיים, ואני לא מן החזקים, ואין לי מקום להיות בו, כי מי ירצה בחברתי ? הכי הייתי רוצה לברוח, ואת צר - עולמי לנהל בדרכי ובעצמי . אז אלה חיים ? לא, זה די מתסכל . אך לך תדע מה הלאה, נתגלגל . . . " האיש או האשה עם המזוודה, שהולכים אחרי אושרם של אחרים, הם דוגמה אחת מני רבות לדמיון שקיים בין כתיבתו של לוין לבין הכתיבה הסאטירית שהתפתחה בגרמניה של רפובליקת ויימאר . הדמיון נמשך, ומופיע לא רק בחווייה האנושית שמובעת בכתיבה, לא רק בסמלים, אלא יותר מכך – בהתמודדות עם הדילמות שהיא מעלה בפני ה...
אל הספר