א ל בר ט כ ה ן 37 איך הקהל הגיב לזה ? הוא השתגע . כי זאת תחינה לגבר שלא יכול לסבול את אשתו בגלל כל מיני סיבות . היא שיקרה לו שהיא פסנתרנית, והיא כלומניקית ושמנה, וכל הדברים האלה, והיא רוצה למכור מה שיש לה : "יש לי שדיים, ויש לי ביג תוחס . זה גם כן בשבילך . " ומה קורה אחרי המונולוג ? הוא ביים אותה שהיא בוכה לתוך הנעליים שלי, למטה . ואני אומר לה : "איך את לא מתביישת ? את הרטבת את נעלי הזמש שלי . " הקהל היה המום . אמא שלי ראתה אותי מופיע ואמרה : "אתה לא מתבייש ללכת עם תחתונים על הבמה ? נפוליאונקעס כאלה . . . " אבל בחזרות אני לא חשבתי שיש לפניי גאון . רק בחושים תת - ימיים הרגשתי שבתינוק הזה יש משהו . אמרתי להם [ ליוסי וזהרירה ] : "מה אתם כועסים עליו כל הזמן ? מקסימום לא נצליח . נעשה מחזה, נעבוד חמש הצגות ונלך הביתה . מה האסון פה ? " איך לוין ביים אותך ? איך הוא הכניס אותך לתוך הדמויות ? חנוך היה תמיד אומר עלי : "אלברט הוא בצק בשבילי . אני יכול ללוש אותו איך שאני רוצה . " הוא לא היה נותן הרצאה של שמונה שעות על מה שהוא רצה . הוא ידע להגיד שתי מילים, והשחקן ידע מה הוא צריך לעשות . ב"סוחרי גומ...
אל הספר