א ו ר ו ת ׀ 8 : ח נ ו ך ל ו י ן 0 1 השיר מתחיל כך : "למטה למטה, בקצה הגב, פורח ישבן תפארת, חריץ ענוג ומשני עבריו כדוריים בצבע ורד . " איך אדם יכול לעמוד על הבמה, הוא וישבנו כמובן, ולשיר כך ? אני לא חשבתי שזה יקרה . חשבתי אז שהטקסט עלול להעליב נשים . חשבתי שהישירות מוגזמת . שהחצנת תשוקות שכולנו צריכים "להתבייש בהן" תהיה קשה . הצעתי לשחקניות להופיע ולא חשבתי שיסכימו . טעיתי . השחקניות נהנו להופיע . הקהל הריע . זאת בניגוד למה שחוותה זהרירה חריפאי, השחקנית המקורית באותה הצגה ( ראו את הראיון בהמשך עם אלברט כהן ) . העולם של לוין הוא איפוא מאיים ומשחרר גם יחד . לעתים לוין מגזים – מאיים מדי או משחרר מדי . ממרום מעמדו, שאליו הגיע בשלב מוקדם יחסית בקריירה, קשה היה לו לקבל משוב אמיתי . מרבית הביקורת בעיתונים התמקדה בצד הפרובוקטיבי ובהתנגשות המתמדת עם הצנזורה . התנגשות שנראה כי לוין ראה בה לא רק כלי מיתוגי – והרי יש חשיבות גדולה גם למותג וליחסי הציבור – אלא גם סמן לאיזה "גבול" שאותו צריך לאתר ולחצות שוב ושוב . אולי משום כך לוין הקפיד להגיע להצגות של מחזותיו ולשבת עם הקהל . רק הקהל היה יכול לשקף את...
אל הספר