עם ישראל וכתוצאה מן הסכסוכים הפנימיים שפרצו בקרבם בשלהי ימי בית שני . קשה להוכיח קביעה זו . ברור שהכיתות היריבות לכוהנים — גם הפרושים ( לגבי הצדוקים והביתוסים ) וגם האיסיים — מתחו ביקורת קשה על החברה הכוהנית ושימרו את המסורת בדבר המחלוקות שפרצו בה , אך העובדה בעינה עומדת , שעד לעצם חורבנו של בית המקדש היה מוסד וה , שנשלט בידי הכוהנים , מרכז החיים הדתיים והפוליטיים בירושלים . הכוהנים היו מנהיגים פוליטיים וקהילתיים , ולהוציא את הקנאים ( שנמנו ברובם עם מעמד הכוהנים הנמוך ) לא נמצא בקרב הקבוצות הקנאיות הקיצוניות מי שיתנגד במפורש להנהגת הכוהנים . נראה אפוא שיש להתייחס בהסתייגות רבה לקביעה האומרת שחלה ירידה ביוקרתם ובמעמדם של הכוהנים בעיני העם כולו . המערכת הפוליטית ומוקדי הכוח המערכת הפוליטית ביהודה אחרי ימי הוךדוס היתה מורכבת יותר ממערך מעמד הכוהנים , עם כל החלוקה הפנימית במעמד זה והמחלוקות שפילגו אותו . בית הוךד 1 ם , למשל , הוסיף להיות גורם רב חשיבות , על אף העובדה שרק מושל אחד מבית הוךדוס , אגךיפס הראשון , מלך ביהודה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה , וגם זאת במשך שלוש שנים בלבד 44...
אל הספר