א ו ר ו ת ׀ 7 : ק ב ר ט 6 7 הוגלו למחשכים, הורחקו מהיומיום, העלו אבק ונשכחו לתמיד . על הידית כבר התייבשה מזמן זיעת כפות הידיים שהחליקו בחשאי שטרות לתוך כיסים, ועתה הופקדה למשמרת במדף העליון של הארון . מתחתיה תלויות כעת שמלותיה של שלי, אבל לא מעיל העור השחור, עם ביטנת הצמר, שבני קנה לפני שנתיים כשטסו לחופשה בלונדון . עוד לא לפנות ערב . ינואר . שבת . בני . השעה שעת התכרבלות זוגית, או לחילופין בהייה חסרת תכלית תוך כדי מעיכת סיגריה נוספת לתוך מאפרה גדושה . עיתוני סוף השבוע מפוזרים על שולחן הסלון, לאחר שנעשה בהם שימוש יסודי מדי . איפה בני . על הכיריים במטבח הקטנטן להבה חלשה לוחכת תחתיתו של סיר . את המתכון למרק האפונה מצאה באינטרנט, באתר שמתמחה בארוחות מהירות ומזינות לאנשים שחיים לבד . מנה אחת שהיא ארוחה שלמה . מעניין מה בני היה אומר על זה שפתאום התחילה לבשל . "אפרוחי", רק הוא קרא לה כך, "אפרוחי, יפה לך", ואולי גם היה מצרף נשיקה קולנית על לחיה . ההתלהבות שלו הייתה מדבקת . שלי הייתה מוכנה לתת את כל האפונה שבעולם כדי לשמוע אותו קורא לה "רוחי" רק עוד פעם אחת . שלי ישובה על קצה קצה הכורסא . אילו...
אל הספר