א ו ר ו ת ׀ 7 : ק ב ר ט 8 6 אמנם רכה היא מיטתי, ויש סדינים, כרים, כסתות, אך עם בוא הליל אינני חדלה לפחוד ! . . . לא אוכל לישון לבד, לא יודעת למה . . . לא אוכל לישון לבד, אבוי ! . . . פיג'מה ! . . . הוי אדוני, היה נא טוב, אדיב, רחום ואצילי, לא אוכל לישון לבד – עזור נא לי . . . הסדין פרשתי ולמיטה נכנסתי, עיינתי ב"אוצר הצחוק והחידוד", מַקרמה עשיתי וגם לסרוג ניסיתי – אם רק ארצה לישון – הכל אבוד . כי מלישון לבד . . . יש ספה נפתחת, נמנם לך בנחת, ( כולי תקווה שאדוני אינו נוחר . . . ) אם תרצה אפילו, או אם אצעק "הצילו ! " – אל מיטתי כנס, אבל מהר . . . כי מלישון לבד . . .
אל הספר