א ו ר ו ת ׀ 7 : ק ב ר ט 8 1 העולם הראשונה נפתח הסכר לקברט שנון ונשכני . אבל אולי לא הייתה בכך חכמה גדולה – הרפובליקה של ויימאר הייתה רפובליקה ליברלית ומעוררת מחלוקת כאחד – גן עדן לקברטיסטים . לקברט גם לא הייתה דרושה השקעה רבתי – הצוות יכול היה לכלול אדם אחד או מספר מצומצם של קברטיסטים, די היה בבמה חסכונית ובאולם קטן כדי למנף ביקורת רבתי . כאלה היו למשל הקברט המכונה בקיצור "קא - דה - קו" ( הקברט של הקומדיה ) או "הקטקומבה" . ועדיין נותרה בעינה גם בתקופת ויימאר בעיה נוספת : ענף בידור זה נחשב, כמו הספורט, כמו ה"רוו" ( Revue ) , לתרבות המונים ולתרבות המונית ונציגי התרבות ה"גבוהה" והחינוך הטוב ( Bildung ) הגרמני התייחסו אליו בהתנשאות, ולעתים מתוך דחייה גלויה . וניתנה האמת להיאמר, המושג "קברט" לא היה תמיד ערובה למה שקרוי טעם טוב . האוטוביוגרפיה המפורסמת ביותר פרי עטו של קברטיסט גרמני היא זו של ורנר פינק ( 1978 - 1902 , Werner Finck ) , האיש שעשה את כל הדרך מן הקברט של רפובליקת ויימאר דרך עניבת החנק של הרייך השלישי ומשם אל הרפובליקה הפדראלית הגרמנית . זו אוטוביוגרפיה מאירת עיניים למי שעניינו ב...
אל הספר