עודד וולקשטיין אגתה כריסטי ופ. ד. ג'יימס: על עמידתו של הבלש לצד המוות

4 5 א ו ר ו ת | 5 : א ג תה כ ר י ס ט י החיים משיגים את קצות אצבעותיה של הפסלת ומחלחלים ליצירתה . זכרו של השֵם דבֵק בפולחן המוות ומחלל אותו . החומר שבלע את הפנים מחזיר את דיוקנם ונעשה למסיכה, לצלם מאוס . היצירה שהחיים השחיתו את מִשטחיה בתמונת - פנים צריכה למות, כי אין לה עוד מקום בין המתים : "היא עצרה את נשימתה, נטלה בשתי ידיה את גוש החימר הניצב על הדוכן, עקרה אותו מבסיסו ונשאה אותו אל חבית החימר הגדולה ; לשם הוטלה דוריס סאונדרס על מנת ליהפך חומר - גלם ליצירה של ממש . . . : 'נאוסיקה' נוצרה, נולדה, נזדהמה, והושמדה" ) שם, עמ' 24 - 23 ( . האמנית נדרשת לרצוח את יצירת כפיה כדי לשוב ולגלם אותה בחומר הצרוף, מחוק - התווים - כדי לטהר אותו מטביעותיו של "הדבר שאנו קוראים 'אישיות' - אותו שמץ קו בתווי - הפרצוף . " במקרים מוצלחים מִזה, די לה באמצעים מעודנים יותר על מנת להעיר בדגם שלפניה מוקד סודי של מחיקה, עלילה של איוּן עצמי שקוויה נרשמים במבנה העצמות, בתבליט השרירים, במִתְאָרי הגולגולת שמתחת לעור : "בצעד מזורז התרחקה מחלק זה של חדר העבודה וניצבה לפני פסל אחר - 'הסוגדת' . . . שפלות - ברך, עוצמת שרירי...  אל הספר