הטקסט שמשמיד את עצמו

0 1 א ו ר ו ת | 5 : א ג תה כ ר י ס ט י זו האחרונה מוצאת לה תימוכין בין השאר במאמרו הידוע של ו"ה אודן, ' The Guilty Vicarage, Notes on the Detective Story, by an Addict ' 2 . אודן, המתאר את התמכרותו הקשה לסיפורי בלשים ) אסור לו, למשל, להתחיל בקריאת ספר כזה אם יש לו עבודה להשלים ( , מציין שלדידו אחד המאפיינים של הסיפור הזה הוא שלא ניתן לקראו פעמיים : "אני שוכח את הסיפור ברגע שסיימתי אותו, ואין לי שום רצון לקרוא אותו שוב . אם, כפי שקורה לעיתים, אני מתחיל לקרוא סיפור כזה ומגלה כעבור עמודים אחדים שכבר קראתי אותו, איני מסוגל להמשיך . " חיווי זה, שעל פניו מתקבל על הדעת, ראוי לבחינה . האמנם כל רומן בלשי הוא טקסט ש'משמיד את עצמו' משנפתרה שאלת ה - Whodunit ואינו מאפשר קריאה שנייה ? זו בוודאי תהיה שונה מן הראשונה - והדבר נכון לכל ספר שנקרא בשנית - אך יש יצירות בז'אנר הזה המאפשרות קריאה חוזרת המגלה בהן משמעויות שנסתרו מן העין בקריאה הראשונה . כך למשל, מאמרו של עודד וולקשטיין בגיליון זה הוא פרי קריאה שנייה מדוקדקת ) למעשה, קריאות שניות ( בספר The Hollow של אגתה כריסטי, קריאה שחושפת סיפור נוסף, שיכו...  אל הספר