238 | רוזה לוקסמבורג אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה . לְבַדֵּךְ . לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם . וּבְיֹשֶר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת 1 כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם . ביוגרפיה זו של רוזה לוקסמבורג מבקשת לאחד בין תחומים שונים המצטרפים יחדיו למכלול חייה . אלו כוללים את כתיבתה המקצועית, את כתיבתה האישית ( בעיקר המכתבים ששלחה מבית הסוהר ) , את חייה שאינם מתועדים בכתובים ( ככל שאפשר לדעת עליהם ) ואת ייצוגי עבודתה בעולם לאחר מותה . בדברים כאן, המצורפים כאחרית דבר למהדורה העברית, אבקש להציע מפה מושגית של הסירוב כנקודה ארכימדית בחייה ובעבודתה של רוזה לוקסמבורג . כחלק ממהלך זה, אבקש לקרוא את מושג הסירוב ביחס לכתיבתה של לוקסמבורג מבית הסוהר, ובייחוד ביחס לכתיבת הטבע שלה – שאני קוראת כפְנִיּוּת לָעולם, כלומר כקשב, רגישות ופתיחוּת אליו . כמו כן, ההתבוננות של לוקסמבורג בטבע העמיקה והתגבשה בעת שריצתה עונש מאסר בגין הסתה לסירוב במלחמת העולם הראשונה, ולפיכך, עיתוי הסירוב מצטרף כצלע שלישית למהלך הדיאלקטי הכללי כאן . אבקש לטעון כי תפ...
אל הספר