18 שאגרתי באוצר הממלכה ? הנה יום מותי קרב ובא, וגם אם אחיה עוד שנים אחדות, הרי אהיה חלש יותר ויותר, יום אחר יום . הייתכן שכך נגזר וזהו גורלי, שלא יהיה לי בן שיירש את כס מלכותי ? ! הרי אהיה חייב למות יום אחד, ואין לי למי להשאיר אחרי את הכול . אחרי הכול, כבר עכשיו אני בגיל מתקדם למדי, אולי מוטב לי לעזוב את הכול, ולהקדיש את כל הימים שנותרו לחיי — לאלוהים לבדו . ״ גמלה בליבו ההחלטה, והוא נכנס לגן הארמון שם התאספו והמתינו לו כל אנשי החצר . הוא ציווה על כולם לצאת מלבד השרים והאצילים . הוא סיפר להם על החלטתו והורה להם להתכנס רק באולם הציבורי הפתוח לקהל ולדאוג לענייני הממלכה בעצמם ולא להטריד אותו עוד מעכשיו ואילך . לאחר שסיים את דבריו פרש לחדריו הפרטיים . ימים על גבי ימים שהה שם, המשיך לקונן, להתפלל לאלוהים ולצום . הוא שבר את הצום רק עם תמר ושלוש לגימות של מים פעם ביום, שהספיקו אך בקושי להחזיק את גופו ונשמתו ביחד . אף אחד לא העז להפריע לו, והוא המשיך להתפלל לאלוהים לילה ויום, יום אחר יום . במהרה נודע לבני עמו שמלכם הסתגר ובודד את עצמו . קמה מהומה ונוצר אי שקט בממלכה . נוכלים וחורשי רעות הרימו ...
אל הספר