יום שני 217 הנזכר לעיל שאינו מדבר כלל על האצה ומניח שהתנועה תישאר אחידה . אולם ידיעה כללית זו אין בה כל תועלת אם לא נדע באיזה יחס מתרחשת ההאצה . פתרון השאלה הזאת נשאר לא-ידוע לכלל הפילוסופים עד ימינו והתגלה והוכח לראשונה בידי ידידנו המשותף, האקדמאי : * הלה הוכיח באי אלו חיבורים שטרם פרסם ( אך הראה אותם לי ולקומץ ידידים אחרים שהמתיק סודו עמם ) שהאצת התנועה הישרה של הגופים הכבדים מתרחשת לפי סדרת המספרים הלא-זוגיים החל מאחת, הווה אומר : אם נקבע פרקי זמנים שווים כלשהם, בשיעור שנרצה וכמה שנרצה, ובפרק הזמן הראשון יעבור הגוף שעזב את מצב המנוחה מרחק, נניח, של אמה אחת, הרי שבפרק הזמן השני הוא יעבור מרחק של שלוש אמות, בפרק הזמן השלישי של חמש, ברביעי של שבע, וכך הלאה לפי סדרת המספרים הלא-זוגיים הבאים לאחר מכן . והנה, בסופו של דבר זה כמו לומר שהמרחקים שהגוף עובר משעזב את מצב המנוחה מתייחסים זה לזה כיחס ריבועֵי הזמנים שבהם נעברו אותם המרחקים ; לשון אחר : היחס בין המרחקים הנעברים שווה ליחס בין ריבועֵי הזמנים . סאגר . דבריך הם פלא באוזניי . ואתה אומר שכל זה מוכח בדרך מתמטית ? סאלב . מתמטית צרופה ; וא...
אל הספר