התגשמות של בבואה 240 חיימ גורי, בשיר "עַד הַשַּחַר", שהוא אחד משיריו שנקבצו ב פִּרְחֵי אֵשפִּרְחֵי אֵש ) תש"ט ( , מתאר את התערותמ של נערימ שנאצלו ונמשחו בשמנ, באדמה הקדמונית, התערות - לעד . גורי נוקט במֵמד הזמנ : זה הקדומ, והאובדנ שהוא מעֵבר לו . מה - שמֵעֵבר לזמנ, ה'זמנ' אינו יכול לו . ככ מַמשיכימ רוחות המתימ לשוטט חיימ בעולמ . הזמנ מתקיימ בגבורת נערימ קדמונימ ובעכשיו - זה של מלחמה . עוד קיימ הזמנ החוזר - מחדש ובשנית - זמנ של שִ יבה אל האדמה . השיבה מעלה תמונה של זוועה ; החיבור אל האדמה נעשה ב"חַתֻנָּה שֶל דָּמִימ" ועטרת - הפרחימ של הנופלימ, זֵר הגבורה שלראשמ, מאש אדומה היתה . המקומ כולו הוא של לילה, והלילה הולכ ונמוג עמ השחר העולה . האדמ ששרד את שדה הקרב ניצב, אבוד, מֻכֶּה ושבור, מול צמרת שעה משתוחחת ; זהו זמנ - השותפ - לאדמ . ] . . . [ מִסְתַּבֵּר כִּי אָבַדְ נוּ לָעַד . אֲדָמָה קַדְ מוֹנִית וְ דוֹמֶמֶת . תַּהַפְ כֵני בְּחֶסֶד , הָאֵל , כְּ אֶזְרָח הַשָּׁוֶה בֵּין שָׁוִים . . . רַק אֶזְ כֹּר : חֲתֻנָּה שֶׁל דָּמִים שָׁם הָיְתָה , עַלִּיזַת זִקּוּקין וְ רוֹעֶמֶת , טֶרֶם עֵיט - הֶהָרִים הָאָפֹר אֶת גּוּפֵנוּ...
אל הספר