התגשמות של בבואה 124 ישכח, כי אולי לו שלוחה כו� - הישועות הברוכה / צֵידה לדרכ ארֻכָּה במדבר חרבונימ ושרב, / ישכח, כי אולי השעה הזאת המשחקת היא גשר, / נמתח ביד ההשגחה על - פני תהומ - האֹפֶל, בְּדרכ / בואכה גבולות העתיד, מחוז משאת נפשו מעולמ . . . / אולמ כשִכּוֹר מִתַאוַת השלל הוא �ותר הגשר, / פורק קורותיו, לוחותיו, עמודיו, ברזִלו ונחָשתו, / מוכֵר חלקיו היקרימ בפרוטות עלובות, ושנית / יעמֹד על שפת תהומ - האֹפֶל, כְּלִי מלא יאוש וכְלִמּה… 94 תיאר שמעונוביצ את החמצת הרגע ובו העלָה דימוי בשירו ”קבלת שבת” דיאלקטי : את חָזות העבר של מקומ וזמנ אשר לִקחָ הּ מוצב עבור ההווה והעתיד . המראות המ של צפת העתיקה, הזמנ הוא דמדומימ שבטרמ כני�ת שבת המלכה . הקול העולה והמדַבֵּר מהעבר הרחוק הוא של האר”י ; הדמות של ’זקנ בַקדֻשה, צעיר בשנימ’ מלַכֶּדת, בגופ אחד, זמנימ ודורות . מעת רחוקה זו ובטרמ שקיעה, ברגע בו ”כבר קֶרֶנ אחרונה דועָכת ! ” - זו שיש ללוכדה - הוא מעלה את אפשרות הגאולה על - ידי ’קפיצת הדרכ’ - דילוג מצפת לירושלימ . ומשומ שנתמהמהו הנקראימ הוחמצה האפשרות, נתקפחה . ישנמ רגעימ כאלה הטעונימ במשמעות הי�ט...
אל הספר