התגשמות של בבואה 60 האדמ רואֶה מנ המציאות ה�ובבת אותו את פניהָ . הוא תופ� את תוויה החיצוניימ המובחנימ, כעורֵכ עִמה היכּרוּת שלרגע . כדי לקלוט את המציאות על כל פרטיה, גמ את אלה ה�מויימ - מעינ, שוּמה עליו להתפנות כולו אל המפגש עִמה ועמ כל �וג של ’יש’ שהוא פוגש . כדי להתפנות באמת צריכ האדמ לפשוט מעליו את צורכי השעה, להביא עצמו לנקודה שבה בטלימ - נרגעימ המ�יחימ הנפשיימ והגופניימ שלו, להשהוֹת הכול ולהתבוננ . יש והתווימ שיעלו לעינ והניכּרימ המ ארעיימ, שנירבּדו על פני השטח ויש שחָרצוּ בו ונ�פּגה בפניו מהות המקומ או האובייקט - גופו . המתבוננ היטב מצליח להגיע אל מהותמ, אל חייהמ הפנימיימ . הוא ידמיינ חיימ אלה שבתוכ החומר בעיני - רוחו ויקשיב ל�יפּורמ . לאחר קליטת - המציאות בחושימ מתַמצת המוח את הנתונימ ומקַדד אותמ לצופֶנ ; צופנ ששפתו שונה מזו של נתוני החושימ . זו שפה מתומצתת לעילא . דימוי הוא המלַכּד את המכלולימ ; זהו דימוי - על הקושר את הנתונימ לפי ענייניהמ ומייצגמ . הדימוי כמו מגביהַאותמ מחומריותמ ומנ המ�וימוּת שלהמ . הגבהה זו נראה במקרה בו המייצג היה ל�מל הנושא את משמעות הדבר, ואת הדימוי נבינ ...
אל הספר