43 שער שני : מִֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה הראי”ה קוק, בדַברו על כוח הדמיונ, מעלה את תהליכ הזיכוכ שעובר האדמ המבקש את אור העליונ . ומשהגיע לנקודת הזיקוק, אזי ממקומ זה, הדמיונ, שהוא טהור לעילא, מתייצב כ�ולמ והאדמ יכול להתעלות דרכו ולהגיע לאושר מרומימ . רוממות זו באה מתוכ געגוע קדוש ורגש של תפילה ומנ האיחוד עמ זיו כל היצורימ . הרב קוק מתאר תמונה של מעלות הקדושה - של �ולמ הניצב מעולמות תחתונימ עד עליונימ . כאשר שתי ההשפעות, זו של השכל העליונ וזו של הדמיונ, פוגשות זו את זו בזרמנ הקדוש, ”אז האדמ הוא �ולמ שמלאכי אלהימ עולימ ויורדימ בו, ונימי הנשמה הִנמ הכנור”, "שהולָכַת הזרמימ" והבאתמ דרכ אדמ ונשמתו מַנעימות ”נועמ קולמ, קול עז, חִכּוֹ ממתקימ וכֻלו מחמַדימ” כשֶל הדוד והרֵע של הרעיה ציוֹנ . ”בעָשרוֹ הַכַּביר ילַוֶּה לו מקור שירה, והיה שירת קודש, שירת נועמ, מקור מעיַנ חיימ של שירת מלאכי השרֵת” . 33 המקומ בו מתהווה השירה, ההרגשה השוֹרה באדמ ובמלאכימ והידיעה את קיומו של העליונ המ של קודש וקדוּשה רבָּה ורַק . אנו יכולימ לדמיינ שמלאכימ לבנימ - תכולימ - נוגהימ רוקדימ שמ למעלה ורָ נימ . ומיהי עדת מלאכ...
אל הספר