אֶפִּילוֹג

אפילוג ~ 511 ~ בתום התקיעות "כשמאריכים בתקיעה גדולה, האוזן קולטת כמין מטח נוסף, [ כְּזה ] ששומעים בשעת יריה בין יציאת הכדור מקְנה הרובה ובין פגיעתו במטרה" ; שכּן – נוֹרָה התוקע בו . שני קולות אלה "אינם מִשֶּׁל השופר – אלא מִשּל המקום והזמן המשתרבבים אחד בשני . היבבה היא מברגן בלזן והתרועה מהר-ציון, מהגאולה" . והם ממשיכים - - - . משמיעים . יבבה ותרועה . "משונה שופר זה מכל השופרות . שבכל השופרות עולים הקולות למעלה והתוקע נשאר למטה . ואילו בשופר זה עלה התוקע למעלה והקולות נשארו למטה" כמו כדי לעורר כאן, בעולם זה, את התיקון והגאולה ( "שופרה של ברגן-בלזן" : 176 - 177 ) . הֲוָויָה של קיום-יחד, ובה : קול ואור זמן ומרחב יופי וזוועה לֵידה קבר וגיא הריגה תפילה ואלם זעקה חנוקה, שנאלמה, של המָּוֶות . והוא – המוות – כמו דוחף את הזמן ומאיץ בו ומעורר לקיום-חדש . רַק הַמָּוֶת מְסֻגָּל להפוך את שְׁעוֹנֵי-הַחוֹל ; כתבה נלי זק"ש . לחולל תמורה, ליצור מטמורפוזה ו-בְעִצּוּמוֹ שֶׁל הַמָּוֶת, הַזֶּרַע / נִזְכָּר בַּחַיִּים . . . ( אלי ו מבחר שירים : 95 - 96 ) . הכּל בא אל אַלְמָוֶת . וגם האור אומר . יש אופן של...  אל הספר