הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 464 ~ הסוגיה הונחה, נוקבת, על המדוכה ונוכח אלהים והיא דורשת ממנו מענה : לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה . . . למ ה הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ אֶת-עַמֶּךָ ( שמות ה, כב - כג ) ; זו סוגיה תובענית ו נועם אלימלך מנסה לתרץ : "לכאורה הַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ הוא כפל לשון, כיון שאמר הֵרַע לָעָם הַזֶּה ממילא לא הציל אותם" . כי כן, "אנחנו בגלות המר הזה אשר בצרותינו לו צר וגלתה השכינה עמנו, אין לנו לדאוג ולהתאונן אלא על גלות השכינה, ולא לחשוב כלל על צרותינו" . לוּ היתה דעתו של ישראל נתונה לסבל השכינה ולא לצערו-שלו "ודאי היינו נגאלים מיד", אך מהיותנו בשר ודם אין באפשרותנו לסבול כאבֵינו ועל כן נבקש בעדנו . משום כך, "שאנו משתתפים צערינו עם צער השכינה ואנו חוששים על צערינו", "לכן ארכו לנו הימים בעוונינו הרבים בגלות המר" . "ואילו היה צדיק אחד" כתב ה נועם אלימלך , "היה מציל את כל העולם כולו מן הגלות" . א חד . לא היה ? ! נראֶה שרגש האמונה דומה בקרב כל מאמין ושאת השלכותיו על נפש האדם ורוחו חולקים כלל המאמינים באשר הם . זאת ועוד . שהמשפט ה' לִי לֹא אִירָא ( תהלים קיח, ו )...
אל הספר