הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 462 ~ המשורר ה' לייוויק ( האלפּרן ) , בנאום שנשא בשנת ,1957 דיבר בזכות יהודי הגולה : 191 כאן על אדמת ירושלים הריני אומר [ . . . ] – שהגלות רעה היא ומכוערת, ועלינו אמנם להיגאל ממנה, אך היהודי-בגלות היה יפה להפליא ; הדלות היא חשוכה, אך האיש העני הוא זך כבדולח ; בית-הכלא הוא כולו אפלה נמבזה, אך האסיר החף מפשע הוא נעלה כאור ; האינקוויזיציה לא היתה אלא רצח, טבח וקלון, אך היהודי שנכלא במרתפיה היה קדוש מעונה . לייוויק מעלה את הדברים "כדי להדגיש את מהות הערכים המיוחדים שלנו, שהצטברו והתגבשו במשך אלפי שנים" . אל לנו להתכחש להם או לגמדם . ומוסיף : דווקא בגלות יצר היהודי ערכים עתירי תוכן וכבדי משקל . אפילו הזיקה אל התנ"ך באה לידי ביטוי מובהק בעיקר בגולה, ואין זה נכון, שהיהודי צעד עם היידיש, לשונו, אך ורק אל תאי הגאז . עִם לשונו זו הוא השליך את נפשו מנגד גם בפסגות חייו ומאבקיו, גם במתרסי מלחמותיו, ואף במרד בגיטו ( : 267 ) . הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה ( בראשית כב, ז ) . פירש ר' מנחם-מנדל מווארקי, הצדיק השותק : שאל יצחק את אביו כיון שאתה נושא עמך דברים ...
אל הספר