הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 459 ~ אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲפָרָה יְחֹנֵנוּ ( תהלים קב, יד - טו ) הרב ישכר שלמה טייכטאל, בספרו אם הבנים שמחה , התייחס לפירושו של רש"י 'שלא ירחקו את הקץ' בעוונם . לשון אחר : "'שלא ידחקו' גרסינן, לשון דוחק, שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי" . ושואל המחבר מהו העָוֹן שמדבר בו רש"י כי שאר עוונות – ברי וכאן "דלא על סתם עון קאי אלא על עון דנוגע בקץ עצמו" ; זהו חטא ההולך ונסרח מימי עזרא, שרבים נשארו בבבל, לא עלו ולא נטלו חלק בבניית הבית . ארחיב את דבריו שהעלה מן הכוזרי : אומר מלך כוזר לחבר : "אתה מקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתךָ, שאין אתה מֵשִׂים מגמתך הַמָּקוֹם הזה [ ארץ-ישראל ] וּתְשִׂימנוּ בית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, ואתה אומר : 'רַחֵם על צִיון כ י היא בֵית חַיֵּי נוּ'", והחבר משיבו "הוֹבַשְתַּנִי" ; הן מסתבר שהחבר הוא אדם שפיו ולִבו אינם שווים . מטיח בו הכוזרי : "אני רואֶה, שהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וכריעתך נגדה [ ציון ] חֹנֶף, או מִנהָג מבִּלתי כַוָּנָה" . לאור מילים-כדורבנות אלו בּוֹש החבר ומכה על...
אל הספר