הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 449 ~ ח . . . . בְּ"תַחֲנָה" זו עוֹד יַלְדָּה רָאִיתִי, כְּבַת חָמֵשׁ שָׁנִים . הִיא כִּלְכְּלָה אָחִיהָ הַפָּעוּּט מִמֶּנָּה, וְהוּא בּוֹכֶה, חוֹלֶה הָאָח, בְּתוֹךְ רִבָּה קְלוּשָׁה טָבְלָה פְּרוֹרִים שֶׁל לֶחֶם מְצֻנָּמִים, וּבְרֹב חָכְמָה אֶל פִּיו הִבְרִיחָה . . . זָכוּ עֵינַי לִרְאוֹת בְּכָךְ ! ט . מחתה הילדה דִמְעוֹ בִּצְחוֹק, הִבְלִיעָה אֶל לִבּוֹ שִׂמְחָה, יַלְדָּה בְּיִשְׂרָאֵל ! [ . . . ] י . [ . . . ] רָאִיתִי שָׁם בַּבַּיִת אֶת הַיְתוֹם, אֶת הַגָּדוֹל ; באולם הִילְכָה צִינָה עַזָּה – [ . . . ] - וּמֵרָחוֹק תַּנּוּר שֶׁל פַּח - נָגְהוֹ עַל קֹמֶץ-יְלָדִים יִפֹּל, הַתִּינוֹקוֹת הָעֲרֻמִּים-כִּמְעַט נִצְבוּ סָבִיב לְלַהַט הַפֶּחָם . יא . לִהֵט הַקּוֹכְּס . אֶחָד רַגְלוֹ הוֹשִׁיט, זֶה יַד קְטַנָּה, קְפוּאָה קֵרֵב, וְזֶה כְּתֵפוֹ הָעֲרֻמָּה . וְאֶחָד חִוֵּר, שְׁחוֹר-עַיִן, יֶלֶד רַךְ מְאֹד, סִפֵּר מַעֲשִׂיָּה . לֹא, לֹא מַעֲשִׂיָּה הָיְתָה זו ! הוּא סָעַר, הוּא הִתְלַהֵב – הוֹי, בֶּן-אָמוֹץ ! כָּמוֹהוּ לֹא נִלְהַבְתָּ, וְלָשׁוֹן יִשְׂרָאֵלִית לֹא הָיְתָה ל...
אל הספר