הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 445 ~ א . י . כ"ץ מדבר בשם קפלן שהיה מתבונן בילדי הגטו, טרם נפגעו ממכונת-ההשמדה, ושואל "מה טעם יש לחיים אלו ? ", חיים החולפים בלי דעת את מנעמיהם . "שִׂיחם-ושיגם הם בלחש ופחד, מאימת הצר העומד לגלות עקבותיהם . את דרכם מחצר לחצר הם עושים בזחילה, מִפּחד פגזים שורקים מעל לראשיהם, בנפשם הפצועה הם נושאים מטען כבד של יגון עולמים" . צחוק ועליצות סרו מעליהם כמו גם מגע עם יופי . קפלן מזכיר לתושבי הגטו כי מחוץ לחומה נמצאים "אילנות וּשְׂדות ניר נאים, יערות ונחלים, הרים ועמקים", אך "אנחנו משלימים עם הרעיון שהמה אסורים לנו בהנאה" . שלוש שנים לא ראו שהנה עלו וצמחו פרחים ; "שׁוּדדנו מכל עץ ומכל פרח" [ 42 . 6 . 17 ] . אֵין יֶרֶק, אֵין עֵץ, שִׁירַת צִפּוֹר אֵינָהּ נִשְׁמַעַת / לָכֵן דֵּהֶה כָאן אוֹר הַיּוֹם, כִּפְנֵי מֻכֵּה צָרַעַת . יצחק אריה ברגר "אָבִיב בֶּחָצֵר" ( וינפלד : 328 ) . מה קורה לנפש שחדלה להתרשם מיופי ? גוסטב אנגל כתב ברשימותיו על מסתור בגטו-שחוסל . בבוקר שבין 2 ל- 3 ביוני, ,1943 המקלט מלא וצפוף באנשים המבקשים להִנצל ; תחושת מחנק . לא ניתן להגיע אל תא השירותים שהותק...
אל הספר