בכיה אחת לאלהים ולאדם

הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 439 ~ שֶׁכְנֶר מעלה זיכּרון מאותו יום הדמים ב- 27 במאי 1943 : אל המגרש שבככר המרכזית מוביל שוטר יהודי את ארוסתו . אחזור על הזוועה : שוטריהודימוביל את ארוסתו . להתפלץ ! השוטרים היהודים הובילו גם קבוצת יהודים שהסתתרה קפואה בעלטה ושהלשינו עליה . היהודים מובלים כפושעים . "כנועים ולא כועסים . כמו היו מצדיקי דין . לא אנושיים" ( מחכים ללנק [ 1943 . 8 . 27 ] : 142 ) . ועכשיו התבוננו עם המשורר ; צפו אתו בקריסה המוסרית שחלה ביהודים, במצוקתם החריפה, באובדן עשתונותיהם : ה . בְּעַד חַלּוֹן נִשְׁקַפְתִּי, וְהַמַּכִּים רָאִיתִי בַּחַלּוֹן ! / [ . . . ] אֵלִי ! יָדַי פֵּרַכְתִּי מֵחֶרְפָּה . . . כְּלִמָּה זוֹ וְקָלוֹן : בִּידֵי יְהוּדִים, אֲהָהּ, אֶת הַיְּהוּדִים כִּלּוּ – אֶת יְהוּדַי שֶׁלִּי ! י . עֲגָלוֹת וִיהוּדִים בָּהֶן ! פּוֹכְרִים יָדַיִם הֵם, תּוֹלְשִׁים אֶת הַשֵּׂעָר – וְיֵשׁ שׁוֹתְקִים – הַמַּחֲרִישִׁים הַלָּלוּ ! זַעֲקָתָם עוֹלָה יוֹתֵר ! מִתְבּוֹנְנִים הֵם . . . מֶבָּטָם בִּלְבַד . . . הַאִם חֲלוֹם הוּא רָע, הַאִם אֱמֶת דָּבָר ? וְשׁוֹטְרִים, יְהוּדִים, מְמֻגָּפִים...  אל הספר