הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 414 ~ אחת השאלות המעוררות עניין היא הפסיביות של ההמון היהודי, הגוועים תוך אנחה חרישית, למה הם מחרישים ? למה גוועים האב, האֵם, כל ילדיהם, ללא מחאה . ( עמנואל רינגלבלום [ 116 ] [ סוף אוגוסט 1941 ] : 306 ) רינגלבלום מדבר בַּפּחד המצמית שנשא כל יהודי ואשר הובילוֹ לאי-מחאה ; על אווירת הטרור שיצר שלטון הכיבוש "עד כי חוששים להרים את הראש, מפחדים מטרור המוני כתגובה להתעוררות ההמון הרעב" . טרור המוני הנו פגיעה בקבוצות אנשים גדולות כעונש על סממן של מרי . "זוהי הסיבה שבגללה מחרישים בעלי ההכרה, נשארים סבילים, אינם מעוררים מהומות בגיטו" . הוא מבחין בין "החלק הערני יותר" של האנשים שמצאו דרכים להישרדות באמצעות סחר, הברחה, עבודה בשופים וכיו"ב לבין ה'חלק הפסיבי' שלא יכול היה להציל עצמו, "הגווע מבלי להוציא הגה" ( 306 - 307 ) . מחסום נוסף לפה האומלל היה ההלשנה עד כי נשבר אמון באח ועוד ובעיקר במשטרה היהודית שמכה ורודפת ומגרשת . אכזריות בלתי-נתפשׂת זו מלמדת גם על עוצמת הפחד שידעו יהודי הקהילות עד כי השתבש מוסרם עד העצם, שִׁידוד שהיה "אחת מן האיומות שבפורענויות המלחמה", כתב הוברבאנד ...
אל הספר