הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 407 ~ הרב אהרונסון מעיד על עצמו כי עבר את המלחמה ומוראותיה כמי ש"נכנס בשלום ויוצא בשלום" . בעיניים פקוחות הביט בצרתו שלו ושל בני ביתו, של קהילתו וכלל עם ישראל והוא מבקש מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי ( ירמיה ח, כג ) , ועִם הסבל הוא אומר : "קיבלתי הכל בדומיה ובאהבה בלא שום קושיה על בורא העולם והנהגתו את עמו ישראל בחיריו זרע אוהביו . איתנה היתה אמונתי, ציפיתי לישועה אשר בוא תבוא ולנחמה בכפליִם", ככתוב : פדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּצִיּוֹן בְּרִנָּה . . . אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם ( ישעיה נא, יא - יב ) ( : 264 ) ; ציפה, מָשל היה הסבל בחינת חבלי לידה של גאולת ישראל . צִיפּה כיודע שתבוא הגאולה לעם . הרא"יה קוק ב אורות התשובה ( ח ) מדבר, רעיונית בלבד, על מקום כזה של צער רוחני גדול מאד, כה גדול "עד כדי סתימתם של המקורות אשר לרעיונות, לדִבּורים, לתפלה ולצעקה, להרגשה ושירה" . דומה שאכן נסתם המקור ; עד חנק . עד אלם . לא היתה זו הדומיה של לך תהלה . עם זאת, היו שהתרוממו בדליגה על-פני הצער הנורא הז...
אל הספר