וּפחדת לילה ויומם

הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 367 ~ כי כן, הלבבות היו ל'לבבות עופרת כהים' ומלאו 'בכי ואנחות, חלומות וסיוטים שאינם יודעים רגיעה' ( : 34 ) . "לבבות אבן ! יש לנו אבנים, סלעים, במקום לב" ( [ 1942 . 8 . 23 ] : 37 ) . שאחרת, איך אפשר להבין את העמידה המרוסקת הזו, את ההזדקפויות הקטנות האלו למרות הכל ; שמאפשרות לרגעים את הנשימה מעל לשטף העכור ששוטף את העולם . האם זה אפשרי ? כן, הכל אפשרי ! זו אָמָּנוּתם שֶׁל חַיִּים . והשוחט שחט והעולם נאלם דום ! פלה מספרת על שיחותיה עם אחותה . הן מבינות אשה את רעותה בלי מילים . וכך היא שואלת אותה "התזכרי ? " ( : 40 ) היא שואלת כואבת האם עוד תזכה לראות את אהוביה ? ופונה קרועה, חוּצָהּ לה כביכול : "ענה, ענה לי אתה, החלל הריק ! " ( : 41 ) . זהו גם החלל הריק שהלך ונוצר בה . פלה פונה במחשבותיה לאחיה הצעיר משה שנשאר לעת-מה בבית, עוד תקופת-מה דאג, מתוך קשייו-שלו, לשלוח לאחיותיו חבילות : "הפכנו יקרים מאוד זה לזה, [ . . . ] , לא כן משה ? ודָבר, דבר לא יפריד עוד בינינו למרות המרחק הגדול" . המילים הן מילות-הלב היודעות את המחשבות, הרגשות והגעגועים של כל אחד מהם : בלי תקשורת ישי...  אל הספר