אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה

הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 346 ~ המשורר אברהם סוּצקבר שׂרד את התופת . עם שחרורה של וילנה שב אל הגטו . שם, בבית המעצר בגטו וילנה "הקירות מלאים בדברים שרשמו עליהם הנידונים למוות" . והם מספרים . "הנה כמה מדברי הפרֵדה מן העולם : יָמִים זְהֻבִּים, יְמֵי נְעוּרִים אֶתְכֶם רָאִיתִי כֹּה מְעַט . יָמִים עֲגוּמִים אֲרֻכִּים מִשְּׁחוֹר מָתַי, מָתַי כְּבָר תַּחְלְפוּ לָעַד ? בית הסוהר של גטו וילנה . 5 / 9 1943 כתב סוצקבר : "כאן יָשַב יוסלה, הוא מכין עצמו לפונאר" ( : 235 ) . 147 הוא מסַפּר על תא מספר 16 בגסטפו . התא עדיין נושם את זעקות הכאב של ידידַי ושל חברַי . את הקירות מכסים נתזי דם, [ . . . ] אפשר להבחין באלפי דברים שנכתבו על הקירות . נידונים רבים רשמו על הקיר את הכתובת על מצבתם . לאור של שקיעת השמש, המבליטה אף יותר את אודם הקירות, קראתי : נקמו ! איציק ויטנברג . 16 ביולי 1943 א' סוּצקבר ( גטו וילנה : 234 ) . הבורות הפתוחים יצחק דגים, שנכפה עליו לשרוף גוויות, הצליח להימלט מגהנום פונאר . הוא סיפר מהזוועה : בשעה שהגרמנים היו עורכים הוצאות להורג, הם היו נותנים לנו חופשה . היה עלינו לרדת לתוך הבונקר ול...  אל הספר