הזוועה הזו . כלא-האלם ~ 343 ~ איציק מאנגער מחפש, כעבור מאות שנים ועשרות רבות, דמויות שאפשר שתצֵלנה את היהודים . המשורר עוקר בכוח רב את אליהו הנביא מן ההיסטוריה היהודית ומציג אותו במיידאנק כפסל זיכּרון . שם . דווקא שם . מיידאַנעק הַנָּבִיא הַזָּקֵן אֵלִיָּהוּ אֶת גַּלֵּי הָאֵפֶר מְלַטֵּף ; וְנוּגוֹת אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם – הוֹי, אֵלִי, כַּמָּה מַר וְכוֹאֵב ! כְּבָר אֵין סֵדֶר שֶׁל פֶּסָח בְּפוֹלִין, גַּלְמוּד הוּא נִשְׁאָר, אַחֲרוֹן, בְּרֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ הַפָּרוּעַ יִתְיַצֵּב כָּאן כְּיַד זִכָּרוֹן ( תרגום : שלום לוריא . ב- חוליות 7 : 278 - 279 ) . אליהו הנביא בא ללטף, להנעים, להנחיל רוגע ומראות-חלום-מתגשמים למצפים לנחמתו ולמצער לבשׂורת-נחמה שלו ; היהודי ופעוטותיו, הם ידעו מה לעשות בה וכיצד ללבבהּ . ב"שיר על אליהו הנביא" נמצא את עֶקְרון פעולתו : מִבָּתֵי יְהוּדִים שֶׁבַּכְּפָר הוּא מֵפִיג בִּנְגִינָה הַפְּחָדִים [ . . . ] הַיָּפָה-בִּנְגִינוֹת בַּדַּל-בַּבָּתִים הוּא מַנְעִים . ( תרגום : בנימין טנא . איציק מנגר : שירים ובלדות : 236 ) . הפגת-פחד זו, נועם זה, אף סוג של יופי – לזה נזקקו ה...
אל הספר