~ 264 ~ ממלכת השתיקה "דווקא עניות זו שבגלוי, היא עשירות שבהֶעְלם . כל נשמה גדולה בהעלם" ( שטיינמן : 41 ) . אולם, כדי שנשמה תרטוט ותבוא לידי קריאה בקול "יש לשחרר אותה ; מגבלות רבות מדי יחנקו אותה", כתב ויזל והביא סיפּור מאת הבעש"ט שסיפר לרבי יעקב-יוסף מפולנאה, כתגובה למידת הכעס שבו : "רכבתי בכרכרה רתומה לסוסים" שצבעיהם שונים . אף לא אחד מהם צהל . הבעש"ט לא הבין את סיבת החרשתם עד אותו היום בו פגש בדרכו באיכר שקרא אליו הרפֵּה את מושכותיהם ! "בבת-אחת החלו שלושת הסוסים לצהול" ( א : 45 - 46 ) . כך נהג באנשים, בשחרור ממוסרות, מאמין בטובם שביסוד, טוב שגם אם אינו ניכּר – הרי שאפשר לפזר את חשרת העננים שמעליהם – ושיפציע . מֵיתר מתוח אינו יכול לרטוט ; גם נפש מתוחה עד דק לא יכולה והיא באה לכדי הֵאלמות מוחלטת . ואנו יודעים : משפקע מיתר מרוב מִתחו – כבר לא היתה שם נפש . "הצדיק היה צריך לשלוט באמנות הדיבור על-מנת שייטיב לשתוק, ובאמנות השתיקה על-מנת שייטיב לדבר" ( בלהט הנשמה א : 70 ) כך ידע את כוחם של דיבּור ושתיקה . רבי משה מקוברין היה אומר : "תנועה של צדיק טובה להשפעה יותר מן הדיבור שלו . הדיבור נכנס...
אל הספר