עֵת לַחֲשֹׁות וְעֵת לְדַבּר

~ 195 ~ ממלכת השתיקה הרמב"ם, בהתייחסו לדברי ר' שמעון על טובת השתיקה לגוף, פנה אל הדיבור וחילקו "לפי חיוב התורה לחמשה חלקים : אחד – מצוה בו . שנים – נזהר ממנו . שלשה – נמאס . ארבעה – אהוב . חמשה – מֻתָּר" . אפרט שניים : א . "המצוה בו . והוא קריאת התורה ולִמודהּ וקריאת תלמודה . וזו היא מצות עשה מחֻיֶּבת שנאמר וְדִבַּרְתָּבָּם ( דברים ו, ז ) . והיא שקולה כנגד כל המצות" . ד . "הנאהב . והוא הדבור בשבח המעלות השכליות או מעלות המִדות ובגנות הפחיתֻיות" וזאת על-ידי עֵרור הנפש בסיפורים ובשירים, ובאמירת שבחם של החשובים ומעלותיהם וגינוי הפחיתות למען ירחקו ממנה, היינו "לִמוד המדות המעֻלּות והתרחק מן המדות הפחותות – יקרֵא דרך ארץ" ( פרושי הראשונים על מסכת אבות : כא - כב ) . רצוי ו"נאהב הוא הדיבור שמשבח מעשים טובים ומגנה מעשים הרעים", נכתב ב אורחות צדיקים "ולשבֵּח מעשה הצדיקים כדי שיטיבו מנהגיהם בעיני בני אדם וילכו בדרכיהם ולגנות הרעים [ . . . למען ] לא יתנהגו כמנהגם" ( אורחות צדיקים : 105 ) . ועוד : "לפעמים שהשתיקה רעה כדכתיב עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו " ( משלי כו, ה )...  אל הספר