על קול היוצא בניגון ובשירה

היופי הזה . היכל ראשון ~ 166 ~ הנה לפניך על פרשת-רחובות קבוצה של ילדי עוני מבן ארבע עד בן עשר, שְׁלוּחי אבא ואמא המפקחים עליהם מן הצד, והם שרים בשירים על לב רעֵ [ ב ] . קולותיהם נעימים ומזמוריהם חדורי תוגה ועצבות יהודית . המנגינה נוגעת במיתרי לבך הכואב המלא צער על כל גדותיו [ 40 . 11 . ,5 ד' מרחשון, ה'תש"א ] . יהושע שֶכנֶר מספר על ערב-ראש-השנה ה'תש"ד . בבור שאבניו מאיימות להתמוטט ולהרוג, יושבת בְּרֵיק אפל קבוצת אנשים ולועסת-מה . לועסת "חתיכות לחם רטובות מדמעות [ . . . ] ללא מים" . על השולחן, העשוי מחבית ומקרש, פְּרושׂה פיסת בד לבנה – מַפָּה . ממעמקים מתפרצות תפילות קטועות, ניגונים מרוסקים של פעם, נעימות ראש השנה העוברות מדור לדור . קטעי המילים והלחנים מתאחדים כאן לסימפוניה של כיסופים בפי ארבע-עשרה דמויות אומללות, שבהוויה חסרת הכל של ההווה הן ניזונות רק מהעבר העשיר . אחרי 'יזכור' עולים מעצמם ניגוני ראש השנה האחרים, כה נוגעים ללב וסנטימנטליים, שהלב והנשמה נמשכים אליהם כדי שנוכל לבכות עד אין סוף "בהסח הדעת נזכרים שימים אלה ימי סליחות הם" מחכים ללנק [ 1943 . 9 . 29 ] ( : 174 ) . במעמקי האד...  אל הספר