היופי הזה . היכל ראשון ~ 137 ~ בנפש שאֲסָפָהּ מקרעיהָ, זהיר שלא לבוא בערעור ובספק ולהקשות בקושיות על אלהים, בלְשון רטט וכולו ברגש של חס וחלילה, האדמו"ר מפיאסצנה שומע את העולם בוכה מאד והוא תוהה : "ובאמת פלא הוא איך העולם עומד אחר כל כך הרבה צעקות כאלו, בעשרה הרוגי מלכות נאמר שצעקו המלאכים זו תורה וזו שכרה ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחד אהפוך את העולם למים" ועתה - - ! ועתה ילדים תמימים מלאכים טהורים אף גדולים קדושי ישראל, הנהרגים ונשחטים רק בשביל שהם ישראל, שהם יותר גדולים מן המלאכים, ממלאים את כל חלל העולם צעקות אלו, ואין העולם 61 נהפך למים רק עומד על עומדו כאילו לא נגע לו הדבר ( : רסח ) . בדרשה אחרת שנשא בשנת ה'תש"ב, כמו ביקש את רחמי הבריות על הקב"ה המצטער כה רב על עמו כי מתייסר "ועל ביתו כי נחרב" . הוא מביא ממדרש תנא דבי אליהו ( רבא . פרק יז : לג / ב ) ומרחיב ביותר עבור הקיים הנורא 'שם' בגולה : "אמר המלאך גנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו, ואם רק משום גנאי הוא שיבכה לפני עבדיו, היה יכול המלאך ללכת משם, וכבר לא יהיה בפני עבדיו . [ . . . ] אבל כיון שצערו כביכול הוא בלתי בגבול וגדול מן ...
אל הספר