וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ

היופי הזה . היכל ראשון ~ 121 ~ אַפָּיִם . אף הוא חרון . עִם שמדובר בכוונה של אהבה, אפשר נלוותה אליה מדה של כעס, שחנה ודאי היתה מרירה ומדוכאה ועצובה ואפשר אף מושיטה יד דוחה לנתינתו של אלקנה . ומפרש רד"ק מאת אביו הרב יוסף קמחי : "אפים כעס" . "בכעס היה נותן לה מָנָה אַחַת [ ב ] לבד לפי שהש"י סגר את רחמה ולא היו לה בנים שיתן לה מנות כמו לבני פנינה היה לו כעס ועצב בזה לפי שהיה אוהב חנה והיה מתאוה להיות לו ממנה בנים" . בפירוש "דבר שמואל" כתוב ש"מנה זו היתה מעוררת אַפִּים, חרונות וכעסים הרבה" . אלקנה "היה מתעצב בכפלים : א ) על שה' סגר רחמה ב ) נוסף לזה שהיה מצטער בזה יען אֶת-חַנָּה אָהֵב " ( ה ) ( א / ב ) . רְאו כמה פעמים מופיעה בפרק זה המלה 'כעס', בהטיותיה השונות . חנה כעוסה ובוכה עלובה-לנפשה, היא עניה מילדים וריקה . חנה בודדה בסבלהּ . אישהּ אוהבהּ מאד הוא כולו חדור באהבתו אליהָ ואינו יכול להבין את כאבהּ . בקורא משולבים, עם עצבותה של חנה, גם רגשותיה של פנִנה . מבקשת כאן שנכיר אף בסבלהּ-שלה הגם שהיתה לאם ; את היותה מנודה מלב אוהב של בעלה, כלֵאה אמנו שעליה הכתוב מסַפר : שְׂנוּאָה לֵאָה ( בראשי...  אל הספר
כרמל