היופי הזה . היכל ראשון ~ 102 ~ רגיל באדם שמחשבתו נוטה להעריך, להשוות, לשקול, להטות דעה, אך כל זאת עד היותו עומד מול הקדוש ברוך הוא ואומר : ה' אֱלֹהַי אֵין עֲרֹךְאֵלֶיךָ ( תהלים מ, ו ) . תפישת היסוד היא כי לעולם לא תשיג הדעת את ה' והיאך תתקרב אל ההשגה ? הרמב"ם התייחס לסוגיה זו בספרו מורה נבוכים . ההלל את ה' הוא על-דרך השלילה . "כל מה שתוסיף בשלילה ממנו יתעלה תקרב אל ההשגה, ותהיה יותר קרוב אליו ממי שלא שלל כלל" ובכל זאת, אין בשלילה להודיע "דבר מאמִתּת הענין אשר נשלל ממנו הדבר" . נעלם הבורא מן האנוש "לחוזק הראותו כמו שיעלם השמש מן העינים החלושים להשיגו" . אמרו ב תהלים : " לְךָדֻמִיָּה תְהִלָּה פי' השתיקה אצלך היא השבח " וכן בתרגום יונתן : שְׁתִיקוּתָא תּוּשְׁבַּחְתָּא . "כל דבר שנֹאמר אותו שנכוון בו הגדולה ושבח, נמצא בו מַעֲמָס אחד בחֻקּוֹ יתעלה ונשקיף בו קצת חסרון, אם כן השתיקה יותר ראויה" כנאמר : אִמְרוּבִלְבַבְכֶם עַל-מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה ( תהלים ד, ה ) . הרמב"ם מסיים ענין זה בפסוק : כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים ( קהלת ה...
אל הספר