היופי הזה . היכל ראשון ~ 93 ~ יהא הדיבור אפוא מראשיתו מכוון אל המבורר והנקי . שיהא מדויק בלי הצורך להקציעו אך חריף מכך : המזבח גופו, ראוי לו להיות מקום של שקט . המזבח מורה על גדר העֲנוה, כתב ה כלי יקר , "הן מצד שמזבח אדמה הוא הן מצד שזבחי אלהים מביאין לידי רוח נשברה" והנה, "אנו למידין ממה שנאמר מזבח אדמה [ . . . ] שיהיו גם כן הסנהדרין נמוכי הדעת כי כל עניו ושפל רוח משפיל קומתו ארצה" ( סו / א - ב ) . בספר דברים בפרשת "שופטים", נכרכים יחד דרכי משפט, אמונה ועֲנוה וזבח ולהלן : לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד . . . לֹא תִטַּע לְךָאֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ . לֹא תִזְבַּח לה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם ( טז, יט - כב ; יז, א ) . כריכה זו יחד מעלה שבכל אלה – משפט ודיין, אמונה וקרבָּנות – לא יהא מום . בית-הדין חייב להיות נקי מפגם : "כשם שבית דין מנוקים בצדק" שנאמר בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט ( ויקרא יט, טו ) "כך ב"ד מנוקין מכל מום" ( "יבמות" יב : קא / א ) ; לכן נדרש השופט במידת העֲנָוה . אף מזבח-אבנים שהאבנים בו ש...
אל הספר