היופי הזה . היכל ראשון ~ 49 ~ המלבי"ם, ב"תפלות דוד", כתב ב'בֵאור המלות' : "שֵם אושר בא תמיד על אושר הנפש" . אַשְׁרֵי הָאִישׁ "בא לבאר התנאים שבעבורם יהיה האיש מאושר" . הוא מבחין בין 'מאושר' ל'מצליח' ; המצליח שמח . אפשר בשמחה הבאה לו משום שזכה לשלמות הקנין ולשלמות הגוף, אך לא באלו טמונה ההצלחה האמתית ; זו שמחה ארצית וכמוה ניתן למצוא אף "בשאר בע"ח" . אולם ה"אושר המיוחד אל האיש והאדם", סבור המלבי"ם, עניינו במה ששייך ומיועד לו בלבד וזהו "שלמות המדות ותכונת הנפשיים" ( ה / א ) . "עִקר ההצלחה", כתב בפירושו לספר משלי , "היא השלוה הפנימית, שיהיה שקט ומוצלח בנפשו ואין לו שום משבּית מרגוע הנפשיית" הבא מחוץ לנפשו, "וזה הוא המוצלח באמת הגם שאוכל פת חרבה" ( "מוסר חכמה" : נה / ב ) . המלה 'אֹשֶׁר' [ אושר ] ונגזרותיה קרובות אל המלה אֲשֻׁרַי ואפשר שמקורן אחד . אחד הפסוקים הפותחים ראִייה והבנה כאלו הוא : שְׁמַע-אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְלִבֶּךָ ( משלי כג, יט ) . אנו מוצאים בפסוק זה את הלב ואת האוזן . שני אברים אלה נדרשים אל הקשב . הלב מתבקש אל המוסר ואל יִרְאַת-ה' ( יז ) – להקשיב פנימה אל ...
אל הספר