היופי הזה . היכל ראשון ~ 24 ~ תֹהוּוָבֹהוּ . תרגום אונקלוס : צָדְיָא [ שממה, ציה ] וְרֵיקַנְיָא ; תרגום יונתן : חורבּנא וצַדיותא ( ישעיה לד, יא ) . על צד השומם והחסר פירש גם אברבנאל : שני שמות נרדפים המורים "על המציאו' החסר הנבדל" שאינה בשלמות ועל "הֶעְדֵּר" ו"חסר בטבעו" ( ה / ב ; ו / א ) . כן פירש את המלה תֹהוּ כדרך הרמב"ן שפירשוֹ על החומר הראשון 'היולי', "שלהיותו קשה הציור בטבעו" בטרם הצטיירוֹ לגלוי, "קראו תֹהוּ ", מלשון 'תהיָּה' וכמאמר ריש לקיש "תוהא על הראשונות" ( "קידושין" : מ / ב ) . המְשכהּ של מהות ה'תהו' מסתבר בפירושים השונים . רד"ק באר תֹהוּ : "הדבר שאין לו דמות וצורה והוא מזומן ומעותד לקבל כל דמות וכל צורה" ( ספר השרשים : סח ) ואל דבי : "שיש בו כח לקבל כל הצורות" ( נתיב שני : יח / ב ) . היו שפירשו תֹּהו מלשון תהום שנוספה בו מ"ם, כמו רֵיקָם ( בראשית לא, מב ) לתאר פועל או חִנָּם ( בראשית כט, טו ) . או פִּתְאֹם שאבּן עזרא פירשו "מגזרת פתי שלא עלה על לב" ( "בהעלותך" יב, ד ) . לדעת אברבנאל, האות מ"ם המופיעה בסוף שם עצם, כבמלה תְּהוֹם לא "מחוייב שיורה על הרבוי" . וכמו שייאמֵר "בנפש...
אל הספר