110 | אסף ויסלר הנחש, חוה והפרי האסור : האמת המסוכנת, הפיתוי הערמומי והאחריות המטושטשת בראשית האנושות סיפור גן עדן, אותו נרטיב מכונן הפותח את הדרמה האנושית בתורה, מציב כבר בראשיתו אינטראקציה מורכבת וטעונה סביב ציווי אלוהי . אלוהים, בורא העולם, הניח את האדם בגן עדן והתיר לו לאכול מכל עצי הגן, למעט אחד : עץ הדעת טוב ורע . הציווי היה ברור וחד-משמעי, ונלווה לו איום חמור : ביום שיאכל ממנו האדם, מות ימות . זהו הבסיס, זוהי האמת האלוהית הראשונית שהונחה בפני האדם . את קדושת הציווי הפר פיתוי ערמומי, שניתן לפרש אותו כשימוש באי-אמיתות, בחצאי אמיתות ואף בכזבים מניפולטיביים, שהובילו לתוצאות הרות גורל . אל תוך ההרמוניה הפסטורלית הבראשיתית הזו התפתל הנחש, יצור ערום מכל חיית השדה, סמל התחבולה והערמומיות . הוא ניגש אל חוה ובפיו שאלה שנשמעה תמימה, אך הייתה טעונה בכוונה לזרוע בה ספק ולערער את סמכות האל . “האומנם,” פתח ואמר, “אסר עליכם אלוהים לאכול מכל עצי הגן ? ” בשלב זה הנחש לא הציג שקר מוחלט, אך הוא השתמש בטכניקה של הגזמה ועיוות הצו האלוהי, כדי לפתוח פתח לדיון ולפיתוי . חוה, בניסיון לדייק את דברי האל כפ...
אל הספר