18 | אסף ויסלר בקול תרועה רמה והסתיים בקול ענות חלושה . עם חריגות תקציב אדירות, עיכובים בלתי נסבלים ולקוח מאוכזב שעזב בכעס . האמת העובדתית שירון הדחיק במשך שנתיים הייתה שהוא ניהל אותו בצורה כושלת . הוא היה להוט מדי להוכיח את עצמו לתפקיד הניהולי וקיבל החלטות פזיזות, מבוססות על אגו ולא על נתונים . הוא לא הקשיב לאזהרות של מהנדסים ותיקים ומנוסים ממנו, ובעיקר לא ידע להודות בטעויות בזמן אמת והמשיך לדחוף קדימה, גם כשהיה ברור שהספינה שוקעת . לשבריר שנייה חלפה במוחו האפשרות הכמעט מהפכנית לומר את האמת . פשוט לפרוש אותה על השולחן כמו שהיא, חשופה ופגיעה, ולומר האמת היא שזה היה פרויקט קשה ומורכב . לא הייתי מנוסה מספיק כדי להתמודד איתו . עשיתי מספר טעויות משמעותיות בשיקול הדעת, בעיקר בהערכת הסיכונים ובתקשורת עם הלקוח . אבל למדתי מהכישלון הזה יותר מכל הצלחה שהייתה לי . למדתי על חשיבותה של הקשבה, על ניהול צוות ועל הצורך בענווה . הוא דמיין את המילים יוצאות מפיו . איזו הקלה זו יכולה להיות . אך מייד לאחר מכן עלה בו הפחד, גדול וחונק . הפחד מפני ההשלכות . אובדן מיידי של הסיכוי לקידום דימוי הכישלון שיידבק ב...
אל הספר