242 | תרפיסט בכיס התיקים שלה בכניסה, מעיפה את הנעליים ואת הגרביים על הרצפה, מכינה כוס תה, משאירה את הכפית, החלב והתיון על משטח העבודה במטבח וקורסת על הספה, והכול בלי להזכיר במילה את זה שהמטבח הרגע צוחצח או את ניחוח הלחם בתנור . דקסטר עומד להתפוצץ . הוא אומר לה שהיא לא מתחשבת, שהיא בלגניסטית, שהיא נסיכה שמצפה שכולם יאספו אחריה . הצוואר שלו מאדים עוד יותר . היא לא חושבת על אף אחד חוץ מאשר על עצמה . היא אנוכית, ג'ורג'יה . ג'ורג'יה מותשת . הבוס שלה יורד לחייה כל היום ושוב גרם לה להישאר בעבודה עד מאוחר . היא הסתכלה על השעון מדי דקה וכבר חיכתה לרגע שתוכל לחלוץ את הנעליים ולהירגע על הספה עם כוס תה . דקסטר עדיין צועק . היא מטיחה את הספל על השולחן, מתייאשת מכל תקווה שהייתה לה להעביר ערב רגוע, וצועקת עליו בחזרה . הוא לא מסוגל להניח לה לשנייה אחת ? למה הוא חייב להיות כזה אנאלי ושתלטן ? הוא לא רואה שהיא בלחץ ואין לה שום צורך בעוד גורם מלחיץ בחייה ? הוא האנוכי . הצוואר של דקסטר מאדים בעוד דרגה . הוא מזכיר את הפעם שג'ורג'יה איחרה בשעה לסרט שהוא קנה לו את הכרטיסים והוא נאלץ לצפות בחצי הראשון לבדו . ה...
אל הספר