חנינה לאנשי שב"כ | 165 אירוע החנינה שהתנהל במקרה זה הוא סיפור מעניין בפני עצמו . להלן סיפורים אחדים על אירוע זה מנקודת המבט של המעורבים בו . הסיפור הראשון מפי נשיא המדינה, חיים הרצוג . וכך הוא כותב בהקשר של פרשת האוטובוס באוטוביוגרפיה שלו : העימות בין פרס וזמיר נודע במהרה ברבים ועורר ויכוח ציבורי . גלי התקשורת בכללותם ניצבו לצידו של היועמ המשפטי . רוב הציבור תמך, לעומת זאת, בראש הממשלה — כפי שלימד סקר דעת הקהל, שהראה כי התמיכה בפרס בעניין זה הגיעה ל- 70 אחוז . . . ב- 24 ביוּני ביקש [ ראש שב"כ ] שלום להיפגש עימי בדחיפות . נעניתי לבקשה והוא הגיע לפנות ערב . . . הוא הציע אפוא שאני אעניק חנינה מראש, בטרם ייפתחו ההליכים המשפטיים, לכל המעורבים בפרשה ובכך ייפסק הוויכוח הציבורי מסביב לשב"כ . אמרתי לשלום כי אינני יודע אם החוק מתיר לי להעניק חנינה קודם שהוחל בהליך משפטי . עם זאת הבהרתי לו כי גם אם לא תהיה מניעה משפטית לא אוכל לעשות את מבוקשו, אלא בתנאי אחד . יהיה עליו להגיש את התפטרותו מראשות השב"כ . לשמע הדברים האלה, הוא פרמ בבכי . עכשיו היה ברור לי כי השב"כ אכן היה מעורב במעשי מרמה . לא היה זה...
אל הספר