פרק שלישי : "ה"ורי : הקלטה" 122׀ ממה שמכוּנה בדרך כלל זכירה" . לעומת ה"זכירה", ה"היזכרות" ׀ כרוכה בשכחה ; בפעולת ההיזכרות אנו "אוחזים בידינו, עם יקיצה, אחיזה חלושה ורפויה על-פי-רוב, רק גדילים אחדים של שטיח 21 החיים שחיינו, שהשכחה ארגה בנו" . בשיר "עוגייה ורשתות", גם הוא מתוך הקובץ "האש והדממה", יש זיקה תמתית ישירה בין עוגיית מדלן, שהייתה למסמן המובהק ביותר להיזכרות הלא רצונית של פרוסט, ובין מלאכת שמירת הזכר של פרייל . בשיר הזה הדובר הפריילי מדמה את עצמו לצייד שמבקש לצוד ולתפוס את ימיו ש"מְעַנְּפִים זִכְרוֹנוֹת" ; דימוי שדומה מאוד לדימוי הדייג של בנימין במסתו על פרוסט, שבה הוא כותב שרגעי ההיזכרות היחידים הלא מוגדרים נעשים כבדי משקל ו"מודיעים [ . . . ] על כוליות, כפי שכובד הרשת מבשר לדייג על שללו . הריח 22 הוא חוש-המשקל של מי שמשליך את רשתו בים הזמן האבוד" . המטפורה "מְעַנְּפִים זִכְרוֹנוֹת" קשורה לפיגורה של העלווה הפריילית, שבה דנתי בפרק הראשון : העלים בבחינת זיכרונות שנתפסים בסבך עלוות עצים . בהקשר של ההיזכרות של פרוסט, העלווה יכולה להיות מובנת ככוליות שעליה מדבר בנימין, ככובד הצייד הפ...
אל הספר